שולחן ושמונת הכיסאות

הגזמתי לגמרי. אני מבינה את זה כשאני רואה שהפוסט האחרון שכתבתי פורסם בשלהי החורף (!) ועכשיו הוא ניראה רחוק מאי פעם... מה שנותר לי עכשיו זה לכתוב על כל מה שעשיתי (ועשינו ועושים) בחודשים האחרונים:
אז חוב קטן/גדול ראשון - פינת האוכל שלנו!
את ה - Pacifica הזאת, פגשתי לראשונה לפני כמה שנים אצל חברה טובה, בעלת טעם משובח במיוחד (ואני מתכוונת ממש במיוחד!). אז, לא ידעתי אך הבית הבא שלנו יראה, אם יהיה מקום לסוג כזה של שולחן... ובעצם, גם היתה לנו פינת אוכל אחרת שבסה"כ אהבנו... אבל הוא פשוט נחקק בזיכרוני.

הימים עברו, ופינת האוכל הזאת... איך לומר, חיכתה ליומה...
וזה קרה. בסופו של דבר החלטנו (יותר נכון אלון החליט (-: ) שאת פינת האוכל שלנו, הוא בונה בעצמו, ואת הכיסאות אנחנו אוספים. מכל מקום, ובעדיפות - כאלה שננטשו.

אחרי ברורים, מדידות ותכנונים, הגיע יומו הגדול של השולחן! קרשים קרשים (עץ אלון מוקצע) עלו להם לקומה השלישית... ועוד קומה אחת, למחסן העבודה. שם... בתנאים מצחיקים, נולד לו השולחן...
קודם כל חיבור ויצירת הפלטה

קושרות, רגליים ועוד שיוף אחרון...

תוך כדיי, המשיך שלב האיסוף. זה לא לקח הרבה זמן. התחלנו עם כסא ראשון שהיה לנו ועוד שבעה נאספו די בקלות מכאן ומשם... (מסתבר שאם גם מגייסים חברים לפתוח את העיניים זה הולך ממש מהר...) חלקם היו במצב קשה עד קריטי - וקבלו טיפול SOS. חלקם רופדו מחדש וחלקם, פשוט רק נצבעו.

מה שלא לקחנו בחשבון זה המשקל הכולל של השולחן שהפך להיות האתגר הגדול בכל הפרוייקט הזה.
רק לכה שקופה על בסיס מים (שבכל זאת נתנה איזה גוון לצערי), וזהו. מוכן:






אז מה נותר? החלק הכייפי של הטאצ' הקטן.
את הראנר הזה, רציתי להעשות כבר מזמן - זכרתי שאי שם, במעמקי חדר הארונות של ההורים שלי, חבוייה שקית גדולה של מפיות קרושה שרובן נאספו לפני שנים, בכל ביקור של דודה ריקה האגדית בארץ. הן נאספו בשקית, שתפחה ותפחה... ונשכחה שנים אי שם בארון.
בהתחלה הנחתי אותן אחת ליד השניה ותפרתי בתפר רף/זמני בחוט אדום (שאפשר יהיה להרים את הכל לתפירה, ובכל זאת להתיר את התפר הזמני בסוף התהליך). את החיבור הסופי עשיתי במכונת תפירה בתפר זיגזג צפוף (תודה לנתנאלה על הטיפ), ולמרות התפר זמני, הכל עדיין זז ומשך (כניראה בגלל אורך הראנר) ודרש המון סבלנות... (ראו הוזהרתם!)

סט תה קטן שקנינו בבלגיה, בעיירה הקסומה (ומומלצת בחום) Louven ביריד יד שניה מאולתר - מצא לו מקום כבוד ונתן את הטאצ' האחרון..


4 כסאות בעלי מושב מרופד - רופדו מחדש במגבות מטבח שנקנו ב H&M Home שגיליתי במקרה, בסניף באמסטרדם (זה שממש על כיכר דאם, באחת הקומות העליונות - לא רואים מבחוץ אבל מבפנים נגלית קומה קטנה וקסומה השייכת רק לבית)

שיהיה סופשבוע כייפי רגוע במיוחד...

מאיה

מסיבת הבדים של נונה

איזה כיף! קיבלתי הזמנה למסיבה. לא סתם מסיבה. "מסיבת בדים".

מסיבת הבדים מלווה את השקת הספר הכל כך מקסים "נונה קוראת מחשבות", שכתבה בכישרון רב אורית גידלי ואיירה באיורים כובשים איה גורדון-נוי.
הסיפור על נונה הקטנה שמצליחה לראות את מה שלא נאמר מאחורי המילים בעזרת מכשיר קסמים מיוחד...

אורית המקסימה (ג'ינג'ית אמיתית, תקראו בבלוג שלה) הגיעה אליי בתחילת שבוע שעבר עם ספר קסום, קשור יפה בסרט ושקית מלאה בדים. ואיזה בדים.... בדי נונה.
הייתי צריכה לבחור, וכמי שהחלטות הן לא הצד החזק אצלה, אמרתי לה "תשאירי את כל מה שאפשר..." איך יכולתי שלא???
התבקשתי לתפור משהו למסיבה. מה שאני רוצה. מה יותר כיף מזה?
כמעט שבוע שלם הבדים נשארו על פינת האוכל (כדי שאוכל למשמש אותם כל הזמן) והספר כבר התגלגל בין החדרים... ואז עלה הרעיון!
הבנות שלנו כבר קוראות בעצמן (למרות שביום שקיבלתי את הספר, לא יכולתי לחכות והקראתי להן אותו תוך כדי שהן אוכלות את ארוחת הצהריים...) אז למה שהן לא יקריאו את הספר ויעשו מסיבת נונה לבובות?

אז מה צריך בעצם למסיבה? סל פיקניקים, מחצלת קטנה, כריות קטנות וכייפיות, ספר כמובן, דובון שהוזמן לחגוג וברור שאי אפשר בלי כמה מתוקים...

זה התחיל בשמיכת "נונה קווילט" קטנה לבובות:


(שוב) הרבה וורודים... ובצידה השני בד תכלת פרחוני שתפרתי ידנית (אחרי שהמכונה שלי יצאה מכיוון ואני מדעתי)
"כריות נונה" גליליות ועגולות (שיהיה נוח להתרווח):


אני יודעת. יודעת שאני מגזימה כאן עם התמונות... פשוט שוב, לא יכולה לבחור....
וכמובן, מתוקים שפעם הכנתי עם נוני שלי (עם עוגיות OREO מלבד):

זהו. הכל מוכן. ארזנו את הכל בסל הגדול:

ויללא... מסיבה!!!!

נוני שלי אמרה שניראה לה שהדובון ממש אהב את העניין, אחרת איך אפשר להסביר את התמונה הזאת?

נונה קוראת מחשבות. לא יכולתי שלא להתאהב...
תודה לך אורית יקרה שנתת לי את האפשרות להכיר קצת מבפנים, להכנס לעולם של נונה ולהנות מכל שניה של עשייה. אמנם לא היו כאן שערות סבתא ורודות ומילקשייקים 🙂 אבל מקווה שהצלחתי לעזור בעוד צעד קטן, להגשים את החלום שלך!

ממליצה בחום (ולא רק לקטנים)!

מאיה

ושוב אני תופרת מתנות…

הרבה שמחות שהיו כאן לאחרונה, הצליחו להחזיר אותי לשבת ליד מכונת התפירה.
את המתנות האלה תפרתי לפי הדרכות מוכנות. גם כשתופרים לפי הדרכה, תמיד יש מקום לטאץ' אישי, לשינוי קטן, לתשומת לב לפרטים ו ל א ה ב ה . . .

את הכלב (?) החמוד הזה תפרנו אלין ואני כחלק מממתנה לתמרי - להולדת ג'ינג'י הקטנטן. הגיזרה נלקחה מתוק הספר המדהים הזה.
ועוד חברה יקרה, שכבר הכרתם אצלי בבלוג, חגגה השבוע יומולדת. בעקבות חזרתה לעינייני התפירה, החלטתי לתפור לה פינקס מחטים לפי ההדרכה המצויינת זאת.
את האיור שלה, מתוך שנה טובה שהיא שלחה לי לפני שנים, הדפסתי על במדפסת על בד .

אחרי שסיימתי, הכנתי אחד גם לעצמי, עם סרט קשירה במקום כפתור.

מבט אחד פנימה:

כמה שאני אוהבת את החותמת שאני קיבלתי מאיילת...וזהו. ארזתי. מתה על הרגל הזאת של הלולאות..

את הבית הזה ידעתי שאני הולכת לעשות מתישהו כבר ממש מזמן - כשנתקלתי בבית של Laura Ashley אצל נתנאלה. עוד חברה יקרה, שחגגה יומולדת עגול וקיבלה אותו ממני. הבית הוא בעצם מעצור לדלת (ממולא  באקרילן ובתחתית - חול שהוכנס לשקית אטומה). דווקא כאן לא היתה כאן הדרכה - אבל המבנה והתהליך מאוד פשוטים ואת כל החיבורים תפרתי ביד (מלבד הדוגמא הרקומה על הגג - שהיא אחת האפשרויות לתיפורים במכונה שלי שאני כמעט לא משתמשת בהם אף פעם...)

ומתנה אחרונה להפעם, תיק החיתולים הנהדר של שרון רותם שניתן לקטנטונת חדשה.
ממליצה בחום לתפור אחד כזה. אני למדתי המון מההדרכה הזאת:

זהו. הולכת להמשיך לסרוג משהו מהפוסט הכל כך מעורר השראה של אורית:

* וטיפ קטן לשמאליות כמוני: את ההדרכה הדפסתי ב"ראי" (Horizontal Flip) ניראה לי שבכל תוכנה גרפית פשוטה יש אופציה כזאת. מדהים איך הכל פתאום הסתדר לי ולא הייתי צריכה לסרוג בעמידה על הראש.... 🙂

המשך שבוע נפלא.

מאיה